ישעיהו, פרק נ״ה, פסוק י׳

Isaiah 55:10Sefaria

כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃

תופעות הטבע המחזוריות, כמו ירידת משקעים והצמחת יבולים, אינן מתרחשות בחלל ריק, אלא פועלות מתוך תכלית מדויקת והכרחית. חוקיות זו של הטבע משמשת משל עמוק ורב רובד להבטחותיו של ה', לתהליך הגאולה ולמערכת היחסים שבין האדם לבוראו.

התיאור פותח במילים כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. ירידה זו אינה מתרחשת לבטלה, אלא מהווה מתנה אלוהית שנועדה להיטיב עם העולם ולמלא את תפקידה בשלמות [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ביחס להמשך התיאור, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב, מתקיימת הבחנה מעניינת בין הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשקעים אינם חוזרים לשמים ריקם, אלא רק לאחר שביצעו את שליחותם. עם זאת, ישנם פרשנים המצביעים על תהליך טבעי של התאדות: הגשם אכן חוזר בסופו של דבר לשמים באמצעות חום השמש השואב את הלחות מעלה, אך הוא אינו עושה זאת כִּי אִם (אלא אם כן) סיים קודם לכן את תפקידו בארץ [מצודת דוד, שד"ל, רד"ק בשם אביו].

תפקיד זה מתחיל בשלב בו הגשם הִרְוָה את האדמה, כלומר מביא אותה למצב של שביעה מלאה [מצודת ציון]. לאחר מכן מתרחש תהליך כפול של וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ. פעולת ההולדה מתייחסת לשלב הנסתר שבו הצמח בוקע מתוך הגרעין בעומק האדמה, בעוד שההצמחה היא השלב הגלוי שבו הצמח עולה ויוצא מעל פני הקרקע [מצודת דוד]. יש המדייקים כי קיים הבדל בין סוגי המשקעים: השלג הוא זה שמרווה את הארץ ומכין אותה להולדה, ואילו הגשם הוא זה שגורם להצמחה בפועל [מלבי"ם]. התכלית הסופית של תהליך זה היא וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל. התבואה הצומחת נועדה לשתי מטרות מקבילות: חלקה נשמר כזרעים לקראת נטיעות השנה הבאה, והשאר משמש למאכל מיידי עבור האדם [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא].

מעבר לתיאור החקלאי, התהליך כולו משמש כמשל לשני רעיונות רוחניים מרכזיים. הרעיון הראשון הוא ודאות הגאולה. כשם שהגשם יורד ומכריח את האדמה להצמיח, כך דברו של ה' והבטחותיו על הגאולה העתידית יתקיימו בהכרח ולא ישובו ריקם. הקריאה לאדם לדרוש את ה' נועדה לזרז את תהליך הגאולה, כדי שתבוא במהרה ולא תתעכב עד הרגע האחרון [אברבנאל, שד"ל].

הרעיון השני נוגע למהות התשובה ולקבלת השפע האלוהי. השפע שה' מוריד לעולם פועל בדיוק כמו הגשם והשלג, אשר יורדים באופן קבוע ושוויוני. ההבדל היחיד טמון במוכנות של המקבל. אדם שלא חרש וזרע את שדהו, הגשם לא יועיל לו ולא יצמיח עבורו לחם. כך גם השפע האלוהי תלוי בהכנה הרוחנית של האדם ובקיום המצוות [מלבי"ם, צאינה וראינה]. יתרה מכך, בניגוד למלך בשר ודם שנפגע כאשר עבדו מורד בו, ה' אינו חסר דבר ואינו מקבל תועלת או הפסד ממעשי האדם. המצוות ניתנו אך ורק לטובת האדם עצמו. לכן, בעוד שבעולם האנושי אדם המודה בפשעו לפני חברו נענש, ה' סולח ומקבל באהבה את מי ששב בתשובה ומודה בחטאיו, שכן החטא פגע רק באדם עצמו, והתשובה מחזירה אותו להיות כלי המוכן לקבלת השפע [מלבי"ם, צאינה וראינה].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט׳
פסוק י״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.