ירמיהו, פרק מ״ה, פסוק א׳

הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מחזיר את הקורא עשרים שנה לאחור, אל העת שבה הכתיב הנביא לסופרו את נבואות הזעם. במעמד זה, בְּכׇתְבוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל סֵפֶר מִפִּי יִרְמְיָהוּ, העלה ברוך על הכתב את כלל הנבואות שנאמרו עד אז או את מגילת איכה והנבואות על אומות העולם, והכתוב קורא לתוצר ספר על שם סופו של תהליך הכתיבה. שיבוץ נבואה זו, שנאמרה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, נועד לטהר את שמו של ברוך מההאשמה כי הסית את ירמיהו נגד היורדים למצרים כדי להישאר בארץ ולזכות בנבואה. הכתוב מוכיח כי כבר אז הבהיר ה' לברוך שעליו להתייאש מחלום הנבואה, שכן למרות כישוריו השפע האלוקי נמנע ממנו בשל רשעותו של הדור והחורבן הקרב.