הפער העצום בין שלמותו של ה' לבין טבעו החומרי והמוגבל של האדם שולל את האפשרות כי אֱנוֹשׁ יִּצְדַּק וייצא זכאי בוויכוח משפטי עִם אֵל. מול רוממות ה', גם חטא זעיר נחשב לעוון חמור, ולכן איש אינו יכול לטעון שנמנע כליל מעבירות, או לדרוש מה' לשנות את סדרי הטבע בעבורו. רעיון זה מוכפל ומושלם בשאלה וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה, המבהירה כי יציר חומרי הנוטה לחטא לעולם לא יוכל להיות נקי וטהור לחלוטין. כך, בעוד תחילת הפסוק שוללת את יכולת האדם לטעון לנקיות מעבירות, סופו מדגיש שגם בקיום מצוות הוא אינו יכול לזקוף לזכותו ביצוע מושלם בלב טהור.
איוב, פרק כ״ה, פסוק ד׳
וּמַה־יִּצְדַּ֣ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵ֑ל וּמַה־יִּ֝זְכֶּ֗ה יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.