איוב, פרק ל״ז, פסוק י״ז

לאחר תיאורי הקור, מופנית אל האדם שאלה רטורית על תופעת החום הכבד, התוהה האם הוא מבין מדוע אֲשֶׁר־בְּגָדֶיךָ חַמִּים, כלומר מדוע בגדיו מתלהטים על גופו עד שקשה לשאתם. תנאי שרב אלו מתרחשים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם, מצב שמתפרש כרוח דרומית חמה הנושבת לאחר שוך הסערות, או לחלופין כחום כבד שמשתק את הרוחות ומותיר את האוויר עומד מלכת. התחממותם של חפצים דוממים ממחישה כי הטבע אינו פועל באופן עיוור, אלא מונהג בהשגחה עליונה. מטרת הדברים אינה לברר את הסיבה הטבעית לחום, אלא להדגיש את שליטתו המוחלטת של ה' בניגודים הקיצוניים של הבריאה.