הבטחה נשגבת לעידן עתידי של התעוררות רוחנית חסרת תקדים, שבו תציף את העולם ידיעת ה' והנבואה תשוב להאיר את המציאות.
המילים וְהָיָה אַחֲרֵי־כֵן מכוונות, לדעת רוב הפרשנים, לתקופת אחרית הימים ולימות המשיח. זהו זמן של גאולה שלמה שבו ייפסק החטא, הדעת תתרבה והעולם ישוב למצבו התקין [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיימת דעת מיעוט הסבורה כי הנבואה מתייחסת לאירוע היסטורי שהתקיים כבר בעבר בימי המלך יהושפט, אך פרשנים אחרים דוחים גישה זו בתוקף ומדגישים כי מדובר בייעוד עתידי מובהק [אבן עזרא, אברבנאל].
הפועל אֶשְׁפּוֹךְ מבטא הענקה בשיעור מרובה וחסר גבולות, בדומה למים הנשפכים בבת אחת ומכסים את כל המקומות בשווה [מצודת ציון, מלבי"ם]. המושג רוּחִי אינו מצטמצם לנבואה בלבד, אלא כולל בתוכו שפע רוחני של חכמה, בינה, יראת ה' והכרה ברורה באלוהות [רד"ק, חומת אנך, מלבי"ם, אברבנאל].
לגבי זהות המקבלים, עַל־כָּל־בָּשָׂר, עולות מן המקורות שלוש גישות מרכזיות: הגישה הראשונה והרחבה גורסת כי השפע יחול על כלל האנושות, ואף אומות העולם יזכו להכיר ולדעת כי ה' הוא האלוהים [מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל]. הגישה השנייה מצמצמת זאת לעם ישראל בלבד, ובפרט לאלו הנמצאים בארץ ישראל שהיא המקום הראוי להשראת השכינה, או לאנשים שהכינו את עצמם לכך רוחנית [רד"ק, אבן עזרא]. גישה שלישית, מטאפורית, מסבירה שהרוח תחול על כל אדם שריכך את מידותיו ולבו נעשה רך ומרגיש כבשר [רש"י].
המילים וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם מבשרות על חזרת הנבואה לאחר שנעדרה מישראל שנות גלות ארוכות. השפע הנבואי יהיה כה רחב, עד שגם צעירים יזכו לו, ואפילו אם אבותיהם לא היו נביאים כלל [מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, יש המדגישים שהנבואה לא תחול באורח פלא על כל אדם, אלא רק על מי שראוי ומוכן לכך [רד"ק, אברבנאל].
הכתוב מחלק את ההתגלות האלוהית לשלוש מדרגות שונות: נבואה גמורה (הגבוהה ביותר), חזון (מראה נבואי צלול הנגלה לאדם בהקיץ), וחלום (המדרגה הנמוכה ביותר, הנגלית בשינה ולעיתים מעורבת במחשבות חולין) [מלבי"ם, חומת אנך].
הפרשנים מציעים שני כיוונים מרתקים להסבר החלוקה שמבצע הפסוק בין הזקנים שיחלמו חֲלֹמוֹת לבין הבחורים שיראו חֶזְיֹנוֹת:
הכיוון הראשון תולה זאת בקרבה ההיסטורית לדור המשיח. הילדים, שנולדו ממש בתוך העידן המואר והמוכן לרוח אלוהית, יזכו לנבואה שלמה. הבחורים, שנולדו קרוב יותר לתקופה זו, יזכו לחזיונות. ואילו הזקנים, שנולדו בדורות קודמים ורחוקים יותר מזמן הגאולה, יזכו רק לחלומות [מלבי"ם].
הכיוון השני מסביר זאת על פי מצבם הנפשי והפיזי של מקבלי הנבואה. הזקנים, שמוחם עמוס בזיכרונות וחוויות שצברו במהלך חייהם הארוכים, וכוחם הפיזי נחלש, יקבלו את ההתגלות מתוך שינה, בחלום, למרות היותם מיושבים בדעתם. לעומתם, הבחורים הצעירים, ששכלם צלול וכוח המדמה שלהם עדיין פנוי ואינו טרוד, מסוגלים לקבל את ההתגלות הברורה והגבוהה יותר של חזון בהקיץ [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].