יהושע, פרק י״ט, פסוק כ״ז

גבול נחלת שבט אשר משנה את כיוונו וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, כלומר פונה מזרחה ומהווה את הגבול הצפוני של השבט. במהלך תנועתו הוא מגיע אל בֵּית דָּגֹן, ושם הוא וּפָגַע, כלומר פוגש ומשיק לשטחו של שבט בִּזְבֻלוּן השוכן מצפון לו. הקו ממשיך ועובר וּבְגֵי יִפְתַּח־אֵל צָפוֹנָה, גיא המהווה נקודת השקה בין גבול אשר לגבולו הדרומי של זבולון, וחולף גם על פני בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל. משם התוואי משנה שוב מסלול ועולה צפונה לאורך גבול זבולון המזרחי וְיָצָא אֶל־כָּבוּל מִשְּׂמֹאל, ביטוי המציין את כיוון צפון ומלמד שעיר זו נכללה בנחלת אשר. יש המזהים עיר זו כבירה ששלמה המלך מסר לימים לחירם מלך צור, ועל שמה נקרא האזור כולו.