במדבר, פרק ב׳, פסוק ל״ד

השלמת סידור המחנה סביב המשכן הפכה את העם מאוסף של פרטים לאומה מלוכדת בעלת סדר מופתי. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה מתוך ציות מוחלט, ללא כל תלונה או מחלוקת על מיקומם. סדר מוקפד זה אפיין אותם לכל אורך שנות נדודיהם, כאשר כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ בחלוקה שאיגדה את כלל הכוחות הלאומיים השונים, כגון הנהגה, גבורה ושכל, לכדי שלמות אחת. ההפרדה במחנה הייתה מפורטת, כך שכל אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו חנה בקבוצה מובחנת, וזאת עַל בֵּית אֲבֹתָיו, כלומר על בסיס מסורת חניה שהכירו מאבותיהם אך התבצעה בפועל מתוך קבלת צו ה'.