במדבר, פרק ב׳, פסוק ב׳

מחנה ישראל עוצב כמבנה רוחני המקביל למלאכי השרת, ובו יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כשהם מסודרים לארבע רוחות השמיים. כל אדם התמקם אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת, תחת מפות צבעוניות שנשאו סמלים ייחודיים, שמות האבות או סימני משפחות. סדר החניה נקבע לְבֵית אֲבֹתָם, בהתאם למסורת העתיקה של נשיאת מיטת יעקב, במטרה למנוע קנאה ולשמור על אחדות העם. השבטים חנו מִנֶּגֶד, במרחק של אלפיים אמה המוגדר כתחום שבת, כדי לאפשר הגעה חופשית למשכן גם ביום המנוחה. כך הם התמקמו סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד, כאשר המשכן ניצב במרכז כלב פועם ומוקף בלוויים היוצרים הדרגתיות של קדושה.