משלי, פרק ט׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לחשוב איך מפרסמים הודעה ממש חשובה שרוצים שכולם ישמעו? החכמה מתוארת כאן כמו אדם שמארגן סעודה גדולה ורוצה להזמין את כולם, ולכן היא לא לוחשת את ההזמנה בסוד, אלא מכריזה עליה בקול גדול. כדי לעשות זאת, שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא. כלומר, היא שולחת שליחים כדי לקרוא לאנשים לבוא. המפרשים מסבירים שהשליחים האלה הם בעצם החכמים, הנביאים והמורים שבכל דור ודור, שדרכם החכמה מועברת אלינו. כדי שכולם באמת ישמעו את ההזמנה, השליחים עומדים עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת. המילה גַּפֵּי משמעותה "על גבי", כלומר על הגגות או במקומות גבוהים, והמילה קָרֶת פירושה עיר. השליחים מטפסים אל המקומות הכי גבוהים ובולטים בעיר וקוראים משם, כדי שהקול שלהם יגיע למרחקים ואף אחד לא יפספס את ההזדמנות לבוא וללמוד.