משלי, פרק ט׳, פסוק ז׳

קרה לכם פעם שראיתם מישהו מתנהג לא יפה, רציתם להסביר לו ברוגע שהוא טועה, אבל הוא פשוט התחיל להעליב אתכם בחזרה? שלמה המלך נותן לנו עצה חכמה מאוד בדיוק למצבים כאלה. הוא מסביר שאם אדם יֹסֵר לֵץ, כלומר מנסה לחנך אדם יהיר שאוהב לזלזל ולצחוק על כולם, הוא רק לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן. המשמעות של המילה קלון היא בושה. אותו אדם מזלזל לא באמת יקשיב, אלא רק ילעג למי שמנסה לעזור לו ויבייש אותו. בהמשך אנחנו לומדים על מצב קשה אפילו יותר, שבו מישהו וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע, כלומר מנסה להעיר לאדם שעושה דברים לא טובים בכוונה ולא מוכן להקשיב להיגיון. במצב כזה הוא מקבל בחזרה מוּמוֹ, שזה פגם או חיסרון. במקום לקבל את הביקורת ולהשתפר, אותו אדם יתקיף בחזרה, יחפש את החסרונות של מי שהעיר לו ויגיד לו שגם הוא לא בסדר. לכן, ההמלצה היא ברורה: חכמת התורה שייכת לכולם, אבל חבל לבזבז את הכוח והזמן שלנו על אנשים שמסרבים להקשיב לאמת. עדיף פשוט להתרחק מהם ולא להיכנס איתם לוויכוחים, כדי שלא ניפגע בעצמנו.