ניסיון להדריך ולתקן אנשים המתנגדים לאמת נדון לכישלון ורק פוגע באדם החכם. מי שיֹסֵר לֵץ, כלומר מנסה ללמד מוסר לאדם יהיר הלועג לסמכות, לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וסופג ביזיון וחרפה, ויש המפרשים שהבושה נגרמת כאשר התוכחה עצמה נעשית מתוך ליצנות. בדומה לכך, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע החוטא במזיד ודוחה כל היגיון, לוקח לעצמו מוּמוֹ, כלומר פגם וחיסרון. במקום להקשיב, הרשע יגיב בהתקפה אישית ויפרסם את חסרונותיו של המוכיח, אף שיש הסבורים שהמום מתייחס לרשע עצמו השונא שמצביעים על טעויותיו. מאחר שעצם הוויכוח עם אנשים אלה מבזה את החכמה, יש להתרחק מהם לחלוטין ולא לנסות להוכיחם.
משלי, פרק ט׳, פסוק ז׳
יֹ֤סֵ֨ר ׀ לֵ֗ץ לֹקֵ֣חַֽ ל֣וֹ קָל֑וֹן וּמוֹכִ֖יחַ לְרָשָׁ֣ע מוּמֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.