קריאתה של החכמה אינה לחישה פרטית, אלא הכרזה פומבית ורחבת היקף. כדי להפיץ את הזמנתה, החכמה משתמשת בשליחים המהדהדים את קולה ברבים.
על פי פשט הכתוב, שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא מתאר כיצד החכמה שולחת את משרתותיה לפרסם בראש חוצות את ההזמנה לסעודתה [ביאור שטיינזלץ, אמרי דעת]. המיקום שממנו מתבצעת הקריאה מתואר במילים עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת. הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות להבנת המילה גַּפֵּי: גישה אחת מסבירה כי משמעותה היא כמו "על גבי", כלומר על גגות או מקומות בולטים, שכן האותיות ב' ו-פ' מתחלפות לעיתים בשפה [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. הגישה השנייה קושרת את המילה לאגפים או כנפיים, ומכוונת למקומות גבוהים שבהם עוף פורח, או לקצוות המרוחקים של הארץ [מצודת ציון, עמנואל הרומי]. המילה קָרֶת פירושה עיר או קריה [אבן עזרא, מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי מטרת הקריאה ממקומות רמים ונישאים אלו היא להבטיח שהקול יישמע למרחוק ויגיע לאוזני הכל [רלב"ג, אבן עזרא, מצודת דוד].
לצד הפשט, זהותן של אותן "נערות" זוכה לשלל פירושים אלגוריים ורעיוניים. יש הרואים בהן דמויות מופת היסטוריות, כגון אדם וחוה או משה ואהרן [רש"י]. אחרים מסבירים כי החכמה אינה מגיעה לאדם מעצמה, ולכן ה"נערות" הן משל לחכמים, לנביאים ולמורים שבכל דור ודור, שדרכם מועברת החכמה להמונים [מלבי"ם].
גישה שונה מתמקדת בתהליך הרכישה האינטלקטואלי, ומפרשת שהנערות מסמלות את לימודי המבוא וההקדמות ההכרחיות, כגון תורת ההיגיון ומדעי הטבע, שעל האדם ללמוד בטרם יוכל לגשת להבנת החכמה האלוהית העליונה [אמרי דעת].
בנוסף, ישנו פירוש קוסמולוגי הרואה בנערות את מלאכי השרת שעימם התייעץ ה' בעת בריאת האדם. לפי קו מחשבה זה, המבנה הגיאוגרפי בפסוק רומז למדרג העולמות: קָרֶת מסמלת את העולם השפל שלנו, מְרֹמֵי קָרֶת הם עולם הגלגלים, והמילים גַּפֵּי מְרֹמֵי מכוונות למעלה מכך, אל עולם המלאכים העליון [אלשיך].