אדם בעל תשתית מוסרית ושכלית איתנה ניחן ביכולת וברצון מתמידים לגדול ולהתפתח. בניגוד לאלו הדוחים הדרכה, אנשי מעלה משתמשים בכל מידע חדש, הצעה או תוכחה כמקפצה להעמקת ידיעותיהם ומידותיהם. החכמה אמנם פונה לכולם, אך היא מביאה בחשבון שלא כל אדם מעוניין לשמוע את דבריה או מסוגל להפיק מהם תועלת [ביאור שטיינזלץ].
תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם־עוֹד: כאשר מעניקים לאדם חכם רעיון, הצעה או מוסר [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי], או כאשר מלמדים תלמיד הגון [רש"י], הוא אינו מסתפק במידע הגולמי שקיבל. החכם לוקח את היסודות שניתנו לו ומפתח אותם בכוחות עצמו, כך שהוא מחכים מדעתו שלו הרבה מעבר למה שנאמר לו במפורש [אבן עזרא, מצודת דוד]. דוגמה לכך ניתן לראות בנח, שהבין מעצמו כי ה' ציווה עליו להכניס לתיבה מספר רב יותר של בהמות טהורות רק משום שרצה שיקריב מהן קרבנות לאחר המבול [רש"י]. מאחר שהחכמה רחבה ואין לה קץ, החכם האמיתי תמיד פתוח לקבל חוקים חדשים ולהוסיף על חכמתו [מלבי"ם].
הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח: משמעות המילה לֶקַח היא לימוד [ביאור שטיינזלץ]. כאשר מודיעים לצדיק מה עליו עוד לעשות או מורים לו על משמרת הצדק, הוא לוקח את הדברים, לומד מהם, ומוסיף מדעתו סייגים נוספים כדי לשמור על דרך הישר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בדומה לכך, אם הצדיק סוטה לרגע מדרך היושר, התוכחה תגרום לו לקבל את המוסר ולהוסיף חכמה [עמנואל הרומי]. כאשר אדם מאיר את עיני חברו החכם או הצדיק בדבר שלא ידע או לא הרגיש בו קודם לכן, הדבר יוביל בהכרח לתוספת של חכמה, לימוד והשתפרות במידות [אמרי דעת].
באשר ליחס שבין החלק הראשון של הפסוק לשני, יש הסבורים כי מדובר בכפל עניין, וכי החכם והצדיק מייצגים את אותו רעיון של אדם הלומד ומתפתח מעצמו [אבן עזרא].
עם זאת, פרשנים אחרים מצביעים על הבדלים מהותיים בין החכם לצדיק, המסבירים את השינוי בלשון הפסוק. גישה אחת מבחינה בין מקור כוחם של השניים; החכם שאב את חוקי החכמה מתוך לימוד עיוני וקבלה מרבותיו, ולכן הוא ממשיך לקבל ולהוסיף חכמה. לעומתו, הצדיק מתנהג ביושר מתוך הרגל ועשייה מעשית, גם אם לא למד את כל החוקים באופן עיוני. לכן את הצדיק יש צורך "להודיע" דברים שעדיין לא ידע, והוא יוסיף את הלימוד הזה על גבי ההרגל המעשי שלו [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בפסוק הדרכה להשלמת חסרונות; "חכם" הוא אדם הבקיא בתורה אך חסר במעשים טובים, ולכן יש "לתת" לו תוכחה שתשלים את מעשיו. לעומת זאת, "צדיק" הוא אדם השלם במעשיו אך חסר בידיעת התורה, ולכן יש "להודיע" לו דברי תורה כדי שישלים את צדקתו באמצעות לימוד [אלשיך].