משלי, פרק ט׳, פסוק ט׳

אדם בעל תשתית מוסרית ושכלית איתנה ניחן ברצון מתמיד להתפתח, ומשתמש בכל מידע חדש או תוכחה כדי להעמיק את ידיעותיו ומידותיו. אם תֵּן לְחָכָם רעיון או מוסר, הוא לא יסתפק במידע הגולמי אלא יפתח אותו בכוחות עצמו וְיֶחְכַּם־עוֹד הרבה מעבר למה שנאמר לו במפורש. בדומה לכך, אם הוֹדַע לְצַדִּיק על משמרת הצדק, הוא וְיוֹסֶף לֶקַח, כלומר לימוד, ויוסיף מדעתו סייגים כדי לשמור על דרך הישר. בעוד שיש הרואים בשני חלקי הפסוק כפל עניין, ניתן לראות בהם הדרכה משלימה: החכם, השואב את כוחו מלימוד עיוני, ממשיך להוסיף חכמה, ואילו הצדיק, הפועל ביושר מתוך הרגל ומעשה, זקוק שיודיעו לו דברי תורה כדי להשלים את צדקתו.