החכמה מוצגת כמי שמכינה סעודת מלכים עשירה לכל דורש, כאשר תחילה היא טָבְחָה טִבְחָהּ, כלומר שחטה ובישלה את הבשר, ואז מָסְכָה יֵינָהּ ומהלה יין חזק במים כדי שיהיה נעים לשתייה. לבסוף היא אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ וסידרה עליו את כל סוגי המאכלים לקראת בואם של הקרואים. משתה זה משמש כמשל להשגת התורה, שבו הבשר מסמל חכמה המייצבת את הלב, היין רומז לבינה המשמחת, והשולחן מגלם את מכלול הדעת. נוסף על כך, התיאור נדרש כרמז למעשה הבריאה, שבו ה' ריכך את מידת הדין והכין מראש את העולם עבור האדם כסעודה הממתינה לאורחיה.
משלי, פרק ט׳, פסוק ב׳
טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֝֗ף עָרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.