החכמה, המייצגת את התורה, קוראת לבני האדם לעזוב את דרכם הרעה ולבוא לתקן את עצמם. היא מכריזה ושואלת מִי פֶתִי, כלומר מי הוא האדם החסר חכמה שנפתה בקלות משום שאינו מכיר את חוקי החכמה, ומזמינה אותו יָסֻר הֵנָּה, שיסטה ממקומו ויבוא אליה ללמוד ולקנות מוסר, שכן מידותיו הרעות טרם התקבעו. במקביל פונה החכמה גם אל חֲסַר לֵב, אדם שחסר לו שכל ובינה או שחסר לו כוח רצון ושליטה עצמית כדי לכבוש את יצרו, וכך אָמְרָה לוֹ כדי שישלים את חסרונו. קריאה זו משמשת גם כאזהרה מוקדמת של ה' לנשמת האדם בטרם ירידתה לעולם, כדי שלא תוכל לטעון בעתיד שלא הוזהרה מראש מפני פיתויי החטא.
משלי, פרק ט׳, פסוק ד׳
מִֽי־פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה חֲסַר־לֵ֝֗ב אָ֣מְרָה לּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.