תארו לעצמכם שאתם משחקים בהפסקה ומחליטים פשוט לא לריב עם אף אחד. זה מצוין, אבל האם זה אומר שאתם עושים משהו טוב? כדי באמת לגדול ולהיות טובים, לא מספיק רק להתרחק מדברים רעים, צריך גם לעשות מעשים טובים מכל הלב.
במקום ללכת בדרך לא טובה, המילים כִּי אִם אומרות לנו "אלא". כלומר, במקום לעשות רע, האדם בוחר בטוב. הוא מתמקד בדבר שהוא הכי אוהב, וזה נקרא חֶפְצוֹ. כשאנחנו לומדים משהו שאנחנו באמת רוצים ואוהבים, הלב שלנו נמשך אליו ואנחנו מצליחים ללמוד הרבה יותר טוב.
שימו לב למשהו מיוחד שקורה כשלומדים: בהתחלה, כשאנחנו פותחים ספר, אנחנו לומדים את תּוֹרַת ה'. אבל אחרי שאנחנו משקיעים, מתאמצים ומבינים את מה שלמדנו, התורה כבר הופכת להיות תּוֹרָתוֹ של האדם הלומד, ממש כאילו היא שלו, והוא אפילו יכול להמציא בה רעיונות חדשים משלו.
כדי להגיע לזה, האדם יֶהְגֶּה בתורה, כלומר הוא חושב עליה עמוק בתוך הלב וגם לומד אותה בפה. ומה הפירוש של המילים יוֹמָם וָלַיְלָה? הרי אי אפשר ללמוד כל הזמן בלי לישון או לאכול! הכוונה היא לנצל כל רגע פנוי שיש לנו כדי ללמוד. וגם כשאנחנו מקיימים מצוות קבועות בכל יום, כמו קריאת שמע בבוקר ובערב, זה נחשב לנו כאילו עסקנו בתורה ביום ובלילה ברציפות.