האדם השלם אינו מסתפק בהתרחקות מן הרע, כִּי אִם, אלא, הוא מתמסר לטוב וממקד את הרצון הפנימי שלו, שהוא חֶפְצוֹ, בלימוד התורה מתוך אהבה. בתחילת הדרך, או כאשר הוא שואף להבין את סודות הבריאה הנסתרים, הלימוד נחשב בְּתוֹרַת ה׳, אך ככל שהוא עמל בה, מחדש בה ומיישם את ההלכות המעשיות, היא הופכת להיות אישית שלו וּבְתוֹרָתוֹ הוא עוסק. מתוך חיבור זה הוא יֶהְגֶּה בתורה, בין אם בהרהור עמוק בלב ובין אם בדיבור בפה, כדי לכוון את כל מעשיו לשם שמים. הדרישה ללמוד יוֹמָם וָלָיְלָה אינה מחייבת התנתקות מצרכי הקיום, אלא קוראת לניצול כל עת פנויה ללימוד ולקיום מצוות תמידיות הנחשבות ללימוד רציף.
תהלים, פרק א׳, פסוק ב׳
כִּ֤י אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.