תהלים, פרק ק״ג, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה כל כך משמחת, שהרגשתם צורך להגיד תודה מכל הלב, ממש עמוק מבפנים? זה בדיוק מה שקורה כאן. האדם פונה אל הנפש שלו, אל החלק הכי פנימי שבו, ומעורר אותה להודות לבורא. המילים בָּרְכִי נַפְשִׁי חוזרות על עצמן פעמיים ברצף, ויש לכך סיבה מיוחדת. הברכה הראשונה נועדה להלל את ה' על הגדולה והקדושה הכללית שלו בעולם, ואילו הברכה השנייה היא אישית וקרובה יותר, ונועדה להודות לה' על הטובות הפרטיות שהוא עושה ממש איתנו. לכן מופיעה מיד הבקשה וְאַל תִּשְׁכְּחִי, שהיא תזכורת חשובה לנפש שלנו לא לשקוע בשגרה ולשכוח להגיד תודה, אלא לזכור תמיד להלל על כל השפע שאנחנו מקבלים. ועל מה בדיוק אנחנו מודים? על גְּמוּלָיו, כלומר על כל החסדים, המתנות והטובות שה' מעניק לנו בכל יום מחדש.