יצא לכם פעם לעמוד בחוץ, להסתכל על שמיים מלאים בכוכבים או על ים רחב, ולהרגיש שכל העולם פשוט שר שיר תודה? בסוף המזמור, המשורר פונה אל כָּל מַעֲשָׂיו, כלומר אל כל מה שה' ברא בטבע: בעלי החיים, הצמחים, ואפילו דברים כמו אבנים ועפר. הוא קורא להם להלל את ה' בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, בכל מקום ביקום כולו, בים וביבשה, בהרים ובמדבר, כי ה' שולט ומשגיח על הכול. למרות שלחיות ולצמחים אין שכל כדי לדבר ולברך בעצמם, עצם הקיום שלהם בעולם מראה את הגדולה של ה'. לאחר מכן, המזמור נסגר ממש כמו שהוא התחיל, בפנייה אישית של האדם אל עצמו: בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'. למה בעצם? כי האדם הוא יצור מיוחד במינו. מצד אחד, יש לו גוף ששייך לעולם הטבע, ומצד שני, יש לו נפש רוחנית. בגלל שאנחנו מחברים בתוכנו את כל העולמות כולם, התפקיד הכי חשוב מוטל עלינו. כשאנחנו מברכים את ה', אנחנו בעצם עושים זאת בשם כל הבריאה כולה.
תהלים, פרק ק״ג, פסוק כ״ב
בָּרְכ֤וּ יְהֹוָ֨ה ׀ כׇּֽל־מַעֲשָׂ֗יו בְּכׇל־מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרְכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהֹוָֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.