הקריאה להלל את ה' מופנית תחילה אל כָּל מַעֲשָׂיו, עולם הטבע החומרי על כל מרכיביו, הנתון תחת השגחת הבורא בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ ברחבי היקום. אף שלנבראים אלו אין דעת לברך בעצמם, השבח מיוחס להם משום שהם משמשים תשתית לקיומו של האדם. לאחר הפנייה לכלל הבריאה מתכנס המזמור אל המילים בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה, המטילות את משימת ההילול על האדם עצמו. מכיוון שהאדם הוא מעין עולם קטן המאגד בתוכו את המציאות החומרית והרוחנית יחד, מוטל על נפשו העליונה לברך את ה' כנגד כל הבריאה כולה, שקיומה תלוי בעבודה זו.
תהלים, פרק ק״ג, פסוק כ״ב
בָּרְכ֤וּ יְהֹוָ֨ה ׀ כׇּֽל־מַעֲשָׂ֗יו בְּכׇל־מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרְכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהֹוָֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.