הפסוק קורא לברואי העולם להלל ולשבח את ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים כׇּל צְבָאָיו מתייחסות לצבא השמיים הפיזי, הכולל את הכוכבים, המזלות ומערכות הגלגלים. מנגד, יש המרחיבים את הפירוש ורואים בכך קריאה לכלל ברואי העולם, מן העליונים ביותר ועד לתחתונים שבהם [ביאור שטיינזלץ].
התואר מְשָׁרְתָיו מכוון לאותם גרמי שמיים, כדוגמת שבעת כוכבי הלכת במסלוליהם [אבן עזרא], אשר משרתים את ה' בקביעות ובתמידות, ולא רק באופן זמני [מלבי"ם].
גרמי השמיים מוגדרים כעֹשֵׂי רְצוֹנוֹ משום שאופן פעולתם ייחודי: הם אינם ממתינים לציווי מיוחד או לדיבור ישיר מה', אלא מקיימים את הרצון הקדום של ה' משעת הבריאה. ה' קבע את חוקי הטבע והמערכות שלהם לעד, והם מבצעים את רצונו ברציפות, בקביעות וללא הפסק [מלבי"ם]. על אף שאינם יצורים בעלי יכולת שמיעה של קול ה', הם מברכים אותו על עצם הזכות שנפלה בחלקם לשרת אותו ולעשות את רצונו בעולם [אלשיך].