מידות הרחמים האלוהיות משתקפות בהנהגתו של ה׳ כלפי ברואיו, והן מזכירות את י"ג מידות הרחמים שהתגלו למשה בנקרת הצור [ביאור שטיינזלץ]. בחירת המידות הספציפיות הללו אינה מקרית, שכן דוד המלך הזכיר מתוך דרכי טובו של ה׳ [מצודת דוד] רק את אותן מידות שהיה זקוק להן בעקבות תחלואיו וצרותיו, בדומה לאופן שבו משה רבנו בחר להזכיר מידות מסוימות בתפילתו [אבן עזרא, מאירי].
הפרשנים מציגים שתי נקודות מבט מרכזיות להבנת המידות בפסוק: האחת מתמקדת בהשגחה על היחיד בעת צרה, והשנייה בהשגחה הלאומית על עם ישראל.
רחום מוסבר מצד אחד כהגנה מקדימה, שבה ה׳ שומר על עבדו ומונע מהרעה לבוא עליו מראש [אבן עזרא, מאירי]. מנגד, בראייה לאומית, מידה זו מתבטאת ברחמי ה׳ על עם ישראל בגלות, בכך שהוא שומר עליהם מכיליון וגורם לשוביהם להתייחס אליהם ברחמים [רד"ק].
וחנון מתפרש כהיענותו של ה׳ להושיע את האדם הזועק אליו בעת צרה [אבן עזרא, מאירי]. במקביל, מידה זו באה לידי ביטוי בחסד היומיומי שבו ה׳ חונן את האדם ומספק לו את פרנסתו ומחייתו [רד"ק].
לגבי ארך אפים, הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שה׳ מעכב את כעסו ואינו מעניש את האדם מיד בשעת החטא, אלא נותן לו שהות וזמן בתקווה שישוב בתשובה [רד"ק, אבן עזרא, מאירי].
ורב חסד מציין את שפע הטוב האלוהי שאינו פוסק לעולם [אבן עזרא, מאירי], וה׳ מרבה להשפיע אותו על ברואיו בכל יום מחדש [רד"ק]. מידות אלו כולן הן חלק ממעשיו והנהגותיו של ה׳ כלפי ישראל, המעידות על צדקתו [מאירי].