לאחר שהודגשה שפלותו של האדם מול חסדו הנצחי של ה', באה לידי ביטוי גדולתו המוחלטת של הבורא, המולך על המציאות כולה ללא שינוי וללא הפסק [אבן עזרא, המאירי].
הקביעה כי ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ משמשת כדימוי למלך היושב על כסאו ממעל, עליון על כל הבריאה [רד"ק]. מיקומו של הכסא במרומים ממחיש את עוצמתו של ה', שכן שליטה ממקום גבוה מעניקה יתרון וכוח מוחלט על כל הנמצא מתחת [מצודת דוד].
עם זאת, מיקומו של הכסא בשמים אינו מעיד על ניתוק מהעולם התחתון. הפרשנים מסכימים כי וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל פירושו ששלטונו מקיף את כל חלקי המציאות, העליונים והשפלים כאחד. המילה בַּכֹּל מכוונת לכלל מערכות הבריאה: עולם המלאכים, עולם הגלגלים והעולם השפל שלנו. גם כאשר נדמה שהשכינה אינה גלויה בארץ, ה' אינו עוזב את הנהגת העולם בידי מלאכים או מזלות, אלא ממשיך להשגיח עליו בעצמו [אלשיך].
ברובד נוסף, הכנת הכסא בשמים מסמלת את חוקי הטבע הקבועים והמערכת השמימית הרגילה, אך העובדה שמלכותו מושלת בכל מלמדת כי ה' מפעיל גם הנהגה של השגחה פרטית. הוא שולט על מערכות הטבע ומתערב בהן כדי לתגמל את בני האדם בהתאם למעשיהם [מלבי"ם]. שלטון זה אינו אירוע שהתרחש בעבר והסתיים, והמילה מָשָׁלָה מתפרשת בלשון הווה, כלומר מושלת באופן תמידי ורציף [רש"י].