תהלים, פרק ק״ד, פסוק א׳

נפש האדם המשכלת היא היחידה מבין הנבראים התחתונים המסוגלת להכיר את בוראה, ולכן היא פותחת בקריאה בָּרְכִי נַפְשִׁי מתוך התבוננות בסדרי הבריאה. על אף שה' נשגב מכל תהילה, עוצמתו מתגלה בכך שברא עולם חומרי ומשגיח עליו, ועל כך נאמר גָּדַלְתָּ מְּאֹד. הבריאה משמשת עבור הבורא כמעין לבוש, שעליו נאמר הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, והוא מתפקד בו זמנית כאמצעי הסתרה וגילוי. מצד אחד, לבוש זה משמש כמסך המסתיר את מהותו האמיתית של ה' כדי שהעולם לא יסתנוור ויתבטל מאורו האינסופי, ומצד שני הוא מאפשר לבני האדם לזהות את כבודו מתוך הטבע, כשם שלבוש מלכות מעיד על המלך. בתוך מערכת זו, הוֹד מייצג את הלבוש הפנימי והנסתר של השפע האלוהי, בעוד שהָדָר מתייחס ללבוש החיצוני והנגלה שדרכו מתגלה ה' לבריותיו.