בתחילת הבריאה הקיפו המים את כדור הארץ כולו, כך שהתְּהוֹם, כלומר הים או מצולות הארץ, עטף את העולם, וממש כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ. בשלב קדמון זה עַל־הָרִים יַעַמְדוּ־מָיִם, שכן ההצפה האדירה אפפה אפילו את הפסגות הגבוהות ביותר. לצד זאת, הכתוב מתאר גם את המציאות התמידית שבה ה' בולם את מי האוקיינוס, אשר ניצבים באופן פלאי מעל גובה היבשה אך אינם נשפכים פנימה. עמידת המים משמשת כאזהרה מוסרית לאנושות, כאשר ה' מציב את ההרים כגבול טבעי הבולם את התפרצות המים, או משתמש בארץ עצמה כדי לכסות את התהום ולמנוע ממנו לשטוף את העולם.
תהלים, פרק ק״ד, פסוק ו׳
תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.