מערכת הבריאה מוצגת כמערכת קוסמית אדירה שבה כוחות הטבע השונים, המים, העננים והרוח, משמשים ככלי שרת וכמבנה אדריכלי להנהגתו של ה'.
המילה המקרה משמעותה יצירת תקרה או מכסה לבניין, והמילה עליותיו מתארת את החדרים העליונים שמעל התקרה [מצודת ציון, אבן עזרא]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדימוי מתייחס אל המים העליונים אשר מעל הרקיע, המשמשים מעין תקרה שמימית לעולמות העליונים [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מלבי"ם]. יש המבארים כי העננים עצמם, המצויים באזור הסגריר, הם העליות הללו [רד"ק, אבן עזרא], והשימוש בשורש ע.ל.ה רומז לאדים שעולים מן הארץ ומתקבצים למעלה [מלבי"ם].
מנגד, גישה קוסמולוגית עמוקה יותר רואה במים אלו מהות רוחנית ממוצעת שממנה נבראו עולמות הגלגלים [אלשיך]. דעה ייחודית נוספת גורסת כי דווקא הארץ היא שנקראת "עליות", בהיותה משכן לנבראים התחתונים [מאירי]. ברובד המדרשי, המילה המקרה נדרשת ככינוי לה' עצמו, שהוא בורא העולם ואדריכלו [תורה תמימה].
בהמשך הפסוק, המילה עבים פירושה עננים [מצודת ציון]. הדימוי השם עבים רכובו מתאר את העננים כמרכבה או ככלי רכב כביכול [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. כשם שרוכב שולט בבהמתו ומכוון אותה, כך ה' מנהיג את העננים ברצונו [רד"ק, מאירי] ומשלח דרכם את גזירותיו למקומות השונים [אבן עזרא]. כדי להימנע מהגשמה שלפיה ה' רוכב פיזית על עננים גשמיים, יש המבארים כי מדובר בתיאור של מחנות השכינה והמלאכים הנעים בשמיים, בדומה להתגלות בהר סיני [אלשיך].
הפסוק נחתם במילים המהלך על כנפי רוח. המילה המהלך מוסבת על המרכבה עצמה [מלבי"ם, מלבי"ם באור המילות], כאשר הרוח היא הכוח המניע. תחת סוסים המושכים את המרכבה, הרוחות הן שנושאות את העננים ודוחפות אותם ממקום למקום [רד"ק, מלבי"ם]. הביטוי כנפי רוח נועד להמחיש את המהירות העצומה ואת התעופה של הרוח [אבן עזרא, מצודת דוד], ומדגיש כיצד ה' שולט באוויר ומנהיג אותו בדיוק נמרץ על פי רצונו [מאירי].