לאחר תיאור היבשה, הפסוק מעביר את המוקד אל המחוזות הנסתרים מעין אנוש ואל הנבראים של היום החמישי לבריאה – דגי הים. הפרשנים מסכימים כי העופות, שנבראו גם הם ביום החמישי, כבר הוזכרו קודם לכן במזמור, ולכן כעת הפירוט מוקדש לים.
הפסוק פותח במילים זֶה הַיָּם, בהתייחסות אל הים המוכר והגלוי לעין, שהוא גָּדוֹל באורכו וּרְחַב יָדָיִם, כלומר בעל מרחב ומקום עצום. עם זאת, גדולתו האמיתית של הים אינה נמדדת רק בממדיו הפיזיים, אלא בכך שהוא אינו ריק מבריות ופלאי ה' [אלשיך, מלבי"ם].
בתוך המרחב העצום הזה, שָׁם רֶמֶשׂ – מונח המבטא את התזוזה והתנועה המתמדת של מגוון יצורי הים. יצורים אלו קיימים בכמות שוְאֵין מִסְפָּר לה. הסיבה לריבויים העצום היא שקצב הרביה שלהם גבוה משמעותית מזה של חיות היבשה, והם מתרבים בכל עונות השנה [רד"ק]. בנוסף, קיים כאן פלא אקולוגי: בניגוד לחיות היבשה, ליצורי הים אין מדור מוגן ונפרד לכל אחד, והגדולים בולעים את הקטנים באופן תדיר. למרות זאת, כושר ההתרבות העצום שלהם מבטיח את הישרדותם, גם כאשר הם מתרבים עד כדי כך שהם נאלצים לנדוד למרחקים בשל חוסר מקום [מלבי"ם].
כך מתאפשר הקיום המשותף של חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת, הכולל את כל מגוון החיים הימיים, החל מרכיכות ודגים קטנים ועד ליצורי ענק. השימוש במילה חַיּוֹת לתיאור דגי הים נובע מכך שהם בעלי חיים, או משום שכל יצור הקיים ביבשה יש לו מקבילה בים, וישנם אף דגים שצורתם הפיזית מזכירה חיות יבשה [מאירי, מצודת דוד].