תהלים, פרק ק״ח, פסוק ט׳

הצהרת בעלות מלוכנית זו מציגה חזון של עוצמה ואחדות תחת הנהגה אחת, ומדגישה כי כל השבטים מאוחדים תחת ממשלתו של דוד. במערך המלוכה המעשי, בני גִלְעָד ובני מְנַשֶּׁה באים לעזרת המלך, שבט אֶפְרַיִם הוא הכוח החזק המשמש כחיל משמר הראש שלו ונקרא מָעוֹז רֹאשִׁי, ושבט יְהוּדָה מתפקד כמְחֹקְקִֽי, כלומר השרים והקצינים שתפקידם לקבוע ולהטמיע את החוקים. במקביל למשמעות המדינית והצבאית, הפסוק מבטא גם מאזן זכויות רוחני ותיקון חטאים היסטוריים. בזווית זו, גִלְעָד מסמל את זכות אליהו הנביא, מְנַשֶּׁה מראה כי ה' מקבל תשובה של חוטאים, ואֶפְרַיִם רומז למשיח שעתיד להוות מעוז רוחני. לבסוף, יְהוּדָה מְחֹקְקִֽי נועד לטהר את ייחוס שושלת המלוכה מפגמי העבר, ומבהיר כי ממנה יצא המחוקק העתידי.