ירושלים היא המרכז שֶׁשָּׁם עָלּוּ שְׁבָטִים, במסע של התעלות רוחנית שבו הפכו לגוף לאומי מאוחד. העולים מכונים שִׁבְטֵי יָהּ כדי לבטא את התלכדותם סביב מצוות ה', וכן כעדות היסטורית לכך שה' צירף את שמו אליהם כדי לאשר את טוהר משפחותיהם לאחר שעבוד מצרים. העלייה התמידית מהווה עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לא רק כקיום מצווה, אלא גם כעדות מוחשית לנוכחות ה' במקדש, שבאה לידי ביטוי בנס גלוי שבו ההמונים עמדו בצפיפות אך השתחוו ברווח. תכלית ההתקבצות כולה היא לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהֹוָה על הניסים ועל מלכות בית דוד, והודיה משותפת זו היא הכוח הפנימי הקושר את כל חלקי העם.
תהלים, פרק קכ״ב, פסוק ד׳
שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.