ירושלים משמשת לא רק כמרכז רוחני, אלא כעיר הבירה וכמרכז החיים של האומה, בדומה לנפש המחיה את הגוף. בה מתרכזת ההנהגה הלאומית ומערכת הצדק, והמוסדות הפיזיים שבה משקפים חיבור עמוק בין משפט הארץ למשפט השמיים.
המילים כִּי שָׁמָּה מכוונות לירושלים, בסמוך למקום המקדש [ביאור שטיינזלץ], אשר ראויה שתשרה בה השכינה [רש"י, מצודת דוד]. בעיר זו יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כלומר מקום מושבם של בית הדין הגדול, הסנהדרין ושופטי ישראל, שמהם יוצאים תורה, דת, דין אמת והנהגה של יושר [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, מאירי]. לצד זאת, יש המפרשים כי כסאות אלו נועדו גם כדי לשפוט את אומות העולם [רש"י].
השימוש בלשון הרבים כִסְאוֹת מלמד על משמעות כפולה. הגישה בקרב חלק מהפרשנים היא שישנה הקבלה בין כיסא השכינה לכיסא המלכות האנושי [רד"ק]. כיסא המשפט הארצי שלמטה מכוון בדיוק כנגד כיסא המשפט של ירושלים של מעלה, וכך השפע האלוהי העליון דבק בכיסא שלמטה [אלשיך].
לצד כסאות המשפט, ניצבים כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד, שהם כסאות המלוכה שמהם יוצאת ההנהגה הכללית לכלל פרטי האומה [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. על כסאות אלו יושבים המלכים הראויים מזרע דוד, הדנים דין אמת וזוכים לשבת על הכיסא המכוון כנגד כיסא ה' [מצודת דוד, אלשיך]. כסאות אלו של בית דוד עמדו בירושלים בעבר, ועתידים לשוב ולעמוד בה גם בעתיד [רד"ק].