תהלים, פרק ק״ל, פסוק ו׳

כמיהתה של נַפְשִׁי לַאדֹנָי עזה יותר מציפייתם של שומרי החומות בלילה המייחלים לעלות השחר כדי לסיים את משמרתם ולנוח. המילה מִשֹּׁמְרִים מבטאת שמירה אך גם המתנה ותקווה עמוקה, והכפילות שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר משקפת את האופן שבו השומרים מנחמים את עצמם בחשכה כי האור בוודאי יגיע בסופו של דבר. לצד המשמעות הפיזית, הדימוי מתאר גם חסידים המקדימים לקום באשמורת הבוקר כדי להתפלל, או משמש כסמל לציפייה מתמדת לגאולה מתוך צרות הגלות. בניגוד להמתנה לבוקר שהיא ודאית לחלוטין אך כבולה לחוקי הזמן, התוחלת לישועת ה' גדולה אף יותר משום שהיא אינה מוגבלת כלל ומתעלה על כל ציפייה אנושית.