האדם מכיר בחולשתו מול מידת הדין ומבין כי אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, כלומר אם ה' יבחר לזכור את החטאים כדי להיפרע מהם ולא למחול, אזי אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. איש לא יוכל לשאת את משא חטאיו המצטברים ולהתקיים, שכן מול ה' האינסופי כל חטא קל נחשב למרי עצום שהאדם המוגבל אינו מסוגל להצדיק. מתוך חוסר אונים זה עולה בקשה לישועה מהירה ולמחיקת העבר, מחשש שמא אפילו חזרה בתשובה לא תספיק כדי לזכות בסליחה. מעבר לפגיעה באדם החוטא, שמירת העוונות וחוסר היכולת לקום מן הנפילה משפיעים גם על השכינה, שכן הם מעכבים את הקמת סוכת דוד מגלותה.
תהלים, פרק ק״ל, פסוק ג׳
אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.