תהלים, פרק ק״ל, פסוק ו׳

קרה לכם פעם שהייתם ערים באמצע הלילה, כשהכול מסביב חשוך לגמרי, ופשוט חיכיתם וחיכיתם שהשמש כבר תזרח? ההרגשה העמוקה של הנשמה שלנו, כשהיא מבקשת להיות קרובה אל ה׳ ומקווה לעזרתו, דומה בדיוק לאותה המתנה. המילה מִשֹּׁמְרִים מתארת שומרים אמיתיים, אבל גם מבטאת תקווה וציפייה חזקה מאוד. תארו לעצמכם שומרים שעומדים על חומת העיר במשך כל הלילה. הם עייפים, נמצאים בחושך, ורק מייחלים שהמשמרת שלהם תסתיים כדי שיוכלו סוף סוף לנוח וללכת לישון. הם מסתכלים אל השמיים ומחכים לאור הראשון של היום. ולמה המילים שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר חוזרות על עצמן פעמיים? החזרה הזו מראה איך השומרים מעודדים ומרגיעים את עצמם במהלך הלילה הארוך, ומזכירים לעצמם שבסוף הבוקר בטוח יגיע. בדיוק ככה, כשאנחנו נמצאים בזמן של צרה שמרגיש כמו לילה חשוך, הנפש שלנו מחכה ומקווה לישועה של ה׳, אפילו יותר ממה שהשומרים העייפים מחכים לבוקר.