קרה לכם פעם שחיכיתם כל כך הרבה זמן למשהו טוב שיקרה, עד שכמעט התייאשתם? כך בדיוק הרגישו בני ישראל כשהיו בגלות, רחוקים מהבית. לכן, המשורר פונה אל העם ומעודד אותם לא לאבד תקווה, אלא לסמוך על ה׳. הוא אומר להם יַחֵל, שזה אומר לקוות ולצפות. התקווה הזאת לא תלויה בזמן מסוים, אלא נשענת לחלוטין על ה׳.
למה אפשר להיות כל כך בטוחים? כִּי־עִם־ה׳ הַחֶסֶד. מידת החסד והטוב נמצאת תמיד אצל ה׳ עבורנו. גם אם לפעמים נדמה שאין לעם ישראל מספיק זכויות או שהם עשו טעויות, ה׳ עדיין יעשה איתם חסד ויגאל אותם.
המשורר מבטיח שוְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. המילה פְדוּת פירושה ישועה והצלה. ה׳ כבר פדה והציל את עם ישראל כל כך הרבה פעמים בעבר, ולכן ברור לגמרי שלא חסר לו כוח להושיע אותנו שוב. בזכות שפע החסד וההצלה שיש לה׳, הוא יכול להביא לנו גאולה שלמה, לעזור לנו כשהצרות מתרבות, ואפילו להקדים את ההצלה שלנו ולהביא אותה מוקדם מהצפוי.