תהלים, פרק ק״ל, פסוק ה׳

יצא לכם פעם לחכות למשהו כל כך חזק, עד שממש הרגשתם את הציפייה עמוק בתוך הלב? כשאדם פונה אל ה', הוא לא רק מבקש בקשה קטנה וממשיך הלאה, אלא נמצא במצב של ציפייה אמיתית שלא נגמרת. המילים קִוִּיתִי ולאחר מכן קִוְּתָה חוזרות על עצמן כדי ללמד אותנו על תקווה רצופה, כזו שממשיכה עוד ועוד בלי הפסקה. אבל יש הבדל מעניין בין סוגי הציפייה. בסוף, כשאומרים וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי, מתכוונים למשהו קצת אחר. תקווה רגילה היא הרגשה פנימית שלנו, שאנחנו מייחלים למשהו טוב אפילו אם לא הבטיחו לנו אותו. לעומת זאת, המילה הוֹחָלְתִּי פירושה המתנה בטוחה ורגועה, כי אנחנו נשענים על לִדְבָרוֹ – על ההבטחה הברורה של ה' שיעזור ויושיע אותנו.