תהלים, פרק קל״ח, פסוק ו׳

הפער שבין נשגבותו של ה' לבין מעורבותו בעולם התחתון ניצב במרכז ההשגחה האלוהית, תוך יצירת יחס הפוך בין מעמדו של האדם לבין קרבתו לבורא.

בחלקו הראשון של הפסוק, כִּי־רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה, מסכימים הפרשנים כי למרות שה' מרומם ומושבו בגבהי השמים, הוא אינו מסתתר בעננים אלא משגיח מקרוב על בני האדם [רד"ק, אלשיך]. ראייה זו אינה רק הבחנה פסיבית, אלא השגחה פעילה שנועדה להושיע, להקים ולרומם את האדם העני והשפל, כפי שחווה זאת דוד המלך עצמו שהחל את דרכו כרועה צאן פשוט [אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. בניגוד לטבעם של מלכים בשר ודם, המתקרבים לאנשי המעלה ומתרחקים מפשוטי העם, אצל ה' המצב הפוך לחלוטין: דווקא האדם השפל קרוב אליו יותר מן האדם הגאוותן [מלבי"ם].

בחלקו השני של הפסוק, וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע, מתואר יחסו של ה' אל האדם המתגאה. השכינה מתרחקת ממי שיש בו גסות רוח [תורה תמימה]. המילה מִמֶּרְחָק מתפרשת לרוב כתיאור של השמים הרחוקים, שמהם ה' משקיף [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. עם זאת, יש המפרשים את הריחוק על ציר הזמן: ה' משפיל אדם שהיה גבוה ומכובד מאז ומזמן רחוק [מאירי], או שה' מגלה את העתיד להתרחש בעוד זמן רב באמצעות נביאיו [אלשיך].

משמעות המילה יְיֵדָע מעוררת מספר כיווני חשיבה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת ענישה, שבירה וייסור של החוטא והגאוותן. פרשנים אלו קושרים את המילה לביטוי "וַיּוֹדַע בָּהֶם אֶת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת", שמשמעותו ענישה ולימוד לקח [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, מאירי, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי משמעות המילה היא מלשון ידיעה והודעה: ה' מודיע לאדם את כוחו ויכולתו, ומראה לבני האדם כי הוא משגיח עליהם גם ממקום מושבו הרחוק [רד"ק, מאירי].