איש המעלה הראוי לקרבת ה' משיג את שלמותו מתוך מנוחת הנפש והימנעות ממרדף אחר תאוות, בהיותו אדם הוֹלֵךְ תָּמִים המתנהל בעולם בפשטות, בענווה וללא מזימות. הליכה זו מתבטאת בעשיית מעשים לשם ה' בלבד, וכאשר הוא בא במגע עם הבריות הוא מקפיד על יושר מוחלט וּפֹעֵל צֶדֶק. פנימיותו של אדם זה תואמת לחלוטין את התנהגותו החיצונית והוא וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, שאינו מרמה את עצמו או את סביבתו אלא מקיים אפילו החלטות שקיבל במחשבתו בלבד. אמת זו מושרשת בו כה עמוק עד ששני יצריו מסכימים עליה ללא מאבק פנימי, ואמונתו בה' נובעת מהסכמה פנימית טהורה ושקטה.
תהלים, פרק ט״ו, פסוק ב׳
הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.