תהלים, פרק ט״ו, פסוק ד׳

חשבתם פעם איזה מין אדם הייתם רוצים שיהיה החבר הכי טוב שלכם? אדם כזה, שראוי להיות קרוב אל ה', הוא בעל תכונות מיוחדות מאוד. קודם כל, הוא עניו. גם כשהוא עושה הרבה מעשים טובים, הוא לא מתגאה בהם. הוא מרגיש שכל מה שהוא עושה זה עדיין מעט לעומת כל הטוב שהוא מקבל מהבורא. לכן הוא נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס, כלומר הוא מתרחק מגאווה וממש לא אוהב לרדוף אחרי כבוד. לעומת זאת, כשהוא פוגש אנשים טובים שקרובים לה', הוא נוהג אחרת לגמרי. נאמר עליו כי וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד, כי מתוך הענווה שלו הוא בטוח שהם שלמים וטובים ממנו, ולכן הוא נותן להם כבוד רב. מספרים על אחד ממלכי יהודה, שכאשר היה רואה תלמיד חכם, היה קם מיד מכיסאו, מחבק אותו וקורא לו בכבוד רב. תכונה נוספת וחשובה של האדם הזה היא העמידה שלו בהבטחות. לפעמים אדם מקבל על עצמו החלטה שקשה לו לקיים, כמו לתת מהכסף שלו לצדקה או לוותר על תענוגות כדי לחזק את הנפש שלו. על אדם כזה נאמר שהוא נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. המילה יָמִר פירושה להחליף. כלומר, גם כשההבטחה קשה לו ודורשת ממנו מאמץ וויתור, הוא לא מחפש תירוצים להתחמק ולא מנסה להחליף אותה ביום אחר או בהבטחה קלה יותר. הוא מקיים את המילה שלו במלואה. ואם הוא יודע לקיים הבטחות שדורשות ממנו קושי, אפשר להיות בטוחים שהוא תמיד יעמוד במילה שלו.