האדם הראוי ניחן בענווה עמוקה שבעטיה הוא נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס ביחס לחובתו העצומה לבורא, ויש המפרשים שמילים אלו מתארות את סלידתו מהרשעים וסירובו להחניף להם. לעומת יחסו לרשעה או שפלותו העצמית, וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד, שכן הוא רואה בהם אנשים שלמים וטובים ממנו ומעניק להם כבוד רב. בנוסף, הוא מציב לעצמו גדרים רוחניים, וכאשר הוא נִשְׁבַּע לְהָרַע לעצמו, כלומר מקבל על עצמו צומות או מתן צדקה כדי להכניע את יצרו, הוא עומד בדיבורו. למרות הקושי הגופני הוא וְלֹא יָמִר, אינו מחליף או משנה את שבועתו כדי להתחמק, אלא מקיים אותה במלואה.
תהלים, פרק ט״ו, פסוק ד׳
נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהֹוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.