מזמור זה, החותם את ספר תהלים, מהווה קריאת התעוררות והאצה להודות לה׳ ולרוממו. הוא משקף את התפיסה כי תכליתה של כל המציאות כולה היא להלל את הבורא, תוך רמיזה לחיי העולם הבא שהם המטרה הסופית של האדם [מאירי]. הפסוק הפותח מציג קריאה כפולה להלל, המשקפת ממדים שונים של הנהגת ה׳ ושל מבנה הבריאה.
הקריאה הראשונה, להלל את ה׳ בְּקׇדְשׁוֹ, מתפרשת במספר מישורים. במישור הארצי, הכוונה היא למקום המקדש הפיזי, הכולל את הדביר וההיכל, והקריאה מופנית אל הלוויים המשוררים ומנגנים בכלי זמר [אבן עזרא]. במובן רחב יותר, זוהי קריאה לספר כיצד קדושתו של ה׳ באה לידי ביטוי בעולם [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, רוב הפרשנים מעתיקים את המושג לממדים עליונים יותר. גישה אחת רואה בכך את השמים עצמם [אבן עזרא], בעוד הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בעולם המלאכים [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. עולם זה של קדושה מייצג את ההנהגה הניסית והעל טבעית של ה׳ [מלבי"ם]. גישה ייחודית נוספת גורסת כי מקום זה מתייחס לעולם הנשמות של הצדיקים, הנמצאות סמוך לכיסא הכבוד ומעל למדרגת המלאכים [אלשיך].
הקריאה השנייה היא להלל את ה׳ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ. המילה עֻזּוֹ מבטאת חוזק ועוצמה [מצודת ציון]. בהמשך לפרשנות הארצית, רקיע זה מכוון לארון הברית שבתוך המקדש [אבן עזרא]. אולם, רוב הפרשנים מפרשים זאת כהתייחסות לעולם הגלגלים והמערכות השמימיות המקיפות את היקום. באזור זה ניכרים כוחו, התנשאותו ועוצמתו של ה׳ הרבה מעבר לעולם התחתון [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מאירי]. בניגוד להנהגה העל טבעית של המלאכים, רקיע זה מסמל את הנהגת ה׳ הטבעית והמסודרת של היקום [מלבי"ם]. מעניין לציין כי לפי הגישה הממקמת את נשמות הצדיקים במדרגה העליונה ביותר, הרקיע מסמל דווקא את המדרגה הנמוכה יותר של המלאכים המשרתים את ה׳ [אלשיך].