מערך ההלול לה׳ הולך ונבנה באמצעות שילוב של כלי נגינה שונים, היוצרים יחד הרמוניה של צלילים ועוצמות.
המילים בְּתֹף וּמָחוֹל מייצגות קולות של הלמות והכאה. יש הסבורים כי המָחוֹל בהקשר זה אינו ריקוד, אלא סוג של תוף או כלי הקשה המוקף בפעמונים [ביאור שטיינזלץ]. כלים אלו מאופיינים בצליל רם וחזק [אלשיך].
המשך הפסוק קורא להלל את ה׳ בְּמִנִּים וְעֻגָב. רוב הפרשנים מסכימים כי אלו הם שמות של כלי נגינה עתיקים שזהותם המדויקת אבדה ברבות השנים [רד"ק, מאירי]. עם זאת, הוצעו מספר כיוונים להבנת מהותם: יש המפרשים את המילה בְּמִנִּים כציון להרכב של כלים רבים המנגנים יחד ניגון אחד [אבן עזרא], או ככלי נגינה מורכב המשלב בתוכו סוגים רבים של תנועות וצלילים [מאירי].
קיים פער בין הפרשנים באשר לאופי הצליל של כלים אלו ולמעבר המוזיקלי שהם מייצרים בפסוק. גישה אחת גורסת כי יש כאן עלייה בעוצמה, כאשר המִנִּים וְעֻגָב מפיקים קול רם וגבוה יותר מזה של התוף והמחול [אלשיך]. מנגד, גישה אחרת מזהה את המִנִּים וְעֻגָב ככלי מיתר המשמיעים קולות נגינה עדינים יותר, ובכך הם יוצרים ניגוד מוזיקלי למקצב ההכאה הכבד של תחילת הפסוק [ביאור שטיינזלץ].