ההליכה בדרך הישר דורשת שילוב עדין בין הדרכה אלוהית עליונה לבין עבודה פנימית ומאומצת של האדם. ההכרה בכך מולידה הודאה עמוקה על הסיוע הרוחני הניתן משמים, לצד התעוררות המצפון האישי הפועל דווקא ברגעי השקט וההתבודדות.
בחלקו הראשון של המשפט, דוד המלך עובר לדבר בעד עצמו, לאחר שניבא קודם לכן על כנסת ישראל [רש"י]. הוא מברך על כך שה' יעצני – כלומר, העניק לו את העצה והסיוע הראשוני לבחור בחלק הטוב, בחיים ובדרך הישרה [רש"י, רד"ק, אבן עזרא]. הדרכה זו מתבטאת בהטיית הלב לקבל את ה' לאלוהים [מצודת דוד, מאירי], וכן במתן התורה המשמשת כיועץ צמוד המונע מן האדם ללכת בדרך רעה ולהיכשל ברשת התאווה, וזאת מבלי לשלול את בחירתו החופשית [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לילות מציינת את זמן ההתבודדות. הלילה הוא עת שבה האדם מנותק מעסקי העולם הזה, לבו פנוי ממחשבות טורדות, וזהו הזמן האידיאלי לחשבון נפש צלול.
בחלקו השני של המשפט המוקד עובר אל תוך נפש האדם. המילה כליותי מתפרשת ככוחות התולדה הנסתרים של האדם [אבן עזרא], המשמשים כיועצים הפנימיים שלו [רד"ק]. הפועל יסרוני מתאר את פעולת המוסר וההדרכה העצמית הנובעת מתוכו.
קיימים מספר כיוונים בקרב הפרשנים להבנת תהליך מוסרי ופנימי זה:
יש הרואים בכך מאמץ אקטיבי של האדם לחזק את עצמו בכל כוחו שלא לעזוב את הדרך הטובה שה' יעץ לו [רד"ק]. אחרים מדגישים את המצפון הטבעי שה' נטע בנפש, הגורם לאדם לייסר את עצמו ולהימנע מדרך רעה [מלבי"ם]. לעומתם, יש המפרשים זאת כביטוי של חרטה עמוקה על חטאים. הכליות מציפות את המחשבות הרעות, גורמות לכאב נפשי על ההתרחקות מעצת ה', ומכוונות מחדש לדרך הישר [ביאור שטיינזלץ], כאשר יש המקשרים זאת ספציפית לתשובתו הפנימית והכואבת של דוד המלך על חטא בת שבע [אלשיך].
זווית נוספת מציגה את ייסורי הכליות כתהליך הגותי ושכלי. זהו זמן שבו האדם חושב על גורלם של הרודפים אחר תענוגות העולם הזה ומתייסר מכך [אבן עזרא], או לחלופין, עורך חקירה עצמית ומעיין בספרים, עד שהוא מגלה כי דרכי המחקר הפילוסופי מסכימות לחלוטין עם אמונת הייחוד השלמה [מאירי].