תהלים, פרק כ״ה, פסוק ט״ז

דוד מבקש מה' פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, שיעניק לו מתנת חינם של חסד מידה כנגד מידה, כשם שעיניו שלו נשואות תמיד אליו. הוא מנמק את תחינתו במילים כִּי יָחִיד, המבטאות את בדידותו מול אויביו, את תפילתו כאדם פרטי נטול זכות הרבים, וכן את משא הבדידות של מנהיג שכל העם תלוי בו. על אף היותו מלך עשיר ורב כוח, הוא ממשיך ומתאר את עצמו וְעָנִי אָנִי, שכן הוא משיל מעליו את סממני השלטון וניצב לפני ה' בהכנעה, בשפלות רוח ומתוך עוני רוחני של חוסר זכויות.