בסיום המזמור, התחינה האישית הופכת לתפילה לאומית ועל־זמנית לגאולת העם בהווה ובעתיד. המשורר מבקש פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵל, שכן למרות שהוא עצמו מתעלה רוחנית מתוך סבלו האישי, הוא מבין ששאר העם כורע תחת נטל הקושי. הוא מתפלל שה' יציל את האומה מִכֹּל צָרוֹתָיו, והשימוש בשם אֱלֹהִים המייצג את מידת הדין, מדגיש את התקווה שזכות הרבים תגן עליהם גם במשפט קפדני. כמו כן, בקשה זו מבטאת משאלה שה' ימצא מקור כפרה אחר לחטאי האומה, ולא יהפוך את סבלו או את מותו של המשורר עצמו לכפרה על הכלל.
תהלים, פרק כ״ה, פסוק כ״ב
פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָרוֹתָֽיו׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.