הנהגת ה' את העולם והדרכים שבהן הוא מנחה את האדם מושתתות כולן על חסד ועל אמת, מציאות עמוקה שאותה זוכים להכיר ולחוות במלואה דווקא אלו ההולכים בדרכיו.
הפרשנים נחלקו בהבנת המושג כׇּל־אׇרְח֣וֹת יְהֹוָה. יש שפירשו כי אלו הן המצוות וההנחיות שה' ציווה בתורתו, שאין בהן כל עיקשות או עיוות [רד"ק]. לעומת זאת, יש המדייקים כי המילה ארחות מתארת שבילים צדדיים ופרטיים המסתעפים מן הדרך הראשית [מלבי"ם]. לפי תפיסה זו, הפסוק מתייחס להנהגתו הפרטית והנסתרת של ה', כמו במקרים של צדיק ורע לו או רשע וטוב לו. למרות שהנהגה זו עשויה להיראות תמוהה, גם היא מורכבת מחֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת. ייסורי הצדיקים נובעים ממידת החסד, שכן הם נועדו לכפר על עוונות קלים ולהרבות את שכרם בעולם הבא, ואילו הארכת האפיים לרשעים נובעת ממידת האמת והדין, כדי להמתין עד שתתמלא סאתם [מלבי"ם, אלשיך]. סדר הדברים מצביע על כך שבתחילה ה' פועל במידת החסד, ולאחר מכן במידת האמת [אבן עזרא].
הפסוק מייעד את ההבנה והשכר הזה לְנֹצְרֵ֥י, כלומר לשומרי [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד], בְ֝רִית֗וֹ וְעֵדֹתָֽיו. המושג עדותיו מכוון למצוות ולאמונות המקובלות במסורת, בעוד שבריתו מרמזת לאמונות שאליהן מגיע האדם מתוך חקירה שכלית עיונית [מאירי, ביאור שטיינזלץ].
מדוע הנהגה זו מוגבלת לשומרי הברית? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שרק שומרי הברית והמצוות מסוגלים להכיר באמת כיצד המציאות כולה, לרבות טבע העולם והייסורים, מלאה בחסד ואמת, בעוד שאנשים מעוקשים אינם מסוגלים להבחין בכך [רד"ק בשם הרמב"ם, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. המכירים באמת זו מסתפקים בצרכים ההכרחיים של הגוף ומכוונים את חייהם לתכלית רוחנית [רד"ק בשם הרמב"ם]. בנוסף, יש המבארים כי בעוד שהפסוק מדגיש שדרכי החסד והאמת הרגילות שמורות לצדיקים שומרי הברית, הרי שמכאן נלמד שחסדו של ה' גדול אף יותר, שכן הוא חורג משורת הדין ומדריך אפילו את החוטאים בדרך התשובה [אלשיך].