עמידה איתנה מול צרות ואויבים אינה נשענת בהכרח על כוח פיזי, אלא על חוסן מוסרי וביטחון מוחלט בה׳. המילה יִצְּרוּנִי משמעותה ישמרו אותי [רש"י], וההגנה המבוקשת מורכבת משני יסודות מרכזיים: תֹּם, המבטא את שלמות וטוהר הלב, וָיֹשֶׁר, המכוון להגינות המעשים בפועל [אבן עזרא].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמידות אלו מתייחסות לאדם עצמו. זכות המעשים הטובים, התמימות והיושר, היא זו שעומדת לאדם למגן ומצילה אותו מרעתם של עושי העוול והחמס [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. מתוך כך, הבקשה היא שההצלה מהאויבים לא תיעשה באמצעות מלחמה או חיל רב, אלא דווקא בזכות הכוח הרוחני של מידות אלו [מלבי"ם]. מעבר להגנה הפיזית מאויבים, המידות הטובות שומרות על האדם גם מבחינה רוחנית ומונעות ממנו לסטות לדרך עקומה [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים כי תֹּם וָיֹשֶׁר אינם מידותיו של האדם, אלא תכונות הבאות מאת ה׳, והן אלו שמספקות את השמירה [ביאור שטיינזלץ].
חלקו השני של המשפט, כִּי קִוִּיתִיךָ, מהווה תנאי הכרחי להשגחה. לעיתים זכות המעשים לבדה אינה מספקת כדי להציל את האדם מידם של בעלי בחירה חופשית המבקשים להרע לו. לכן, נוצר צירוף של שני כוחות: התמימות והיושר של האדם יחד עם תקוותו לה׳. שילוב זה של זכות המעשים והביטחון המלא בה׳ הוא שמעורר את רחמי השמיים ומבטיח את ההגנה השלמה [אלשיך, מצודת דוד].