ההשגחה האלוהית מעניקה יחס מיוחד ועזרה רוחנית לאנשים המתאפיינים בענווה, ומלווה אותם במסע של התפתחות הדרגתית. הפועל יַדְרֵךְ נגזר מהמילה דרך, ומשמעותו הכוונה והובלה בנתיב הישר [מצודת ציון]. הענווים מוגדרים כאנשים נכנעים השבים מחטאם [רד"ק], או כאלו המכירים את הדרך הנכונה אך מתמודדים עם מכשולים וטרדות קיומיות, ולכן ה׳ מסייע להם לצלוח אותם [מלבי"ם]. בזכות מידת הבושת המאפיינת אותם, הם זוכים להגיע לרצון הבורא ולחיי העולם הבא [רד"ק בשם ר' שלמה אבן גבירול].
ההדרכה האלוהית מתבצעת בשני שלבים המשלימים זה את זה. השלב הראשון הוא יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט. המילה בַּמִּשְׁפָּט מתייחסת לחוקי התורה הידועים והברורים [רד"ק]. בתחילת הדרך, ה׳ מכוון את הענווים לאחוז בקו הבסיסי של הצדק, הדין והמעשים הראויים, ומסייע להם שלא לסטות מדרך זו [מצודת דוד, אלשיך].
השלב השני הוא וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ. בעוד שיש מי שרואה במשפט זה כפל עניין פיוטי החוזר על הרעיון הקודם במילים שונות [רד"ק], פרשנים אחרים מזהים כאן עלייה משמעותית במדרגה הרוחנית. לאחר שהענווים מבוססים היטב במידת הצדק והדין, ה׳ מעלה אותם אל מדרגת החסידות, שהיא ההליכה ב"דרכו" של האל. מדרגה זו דורשת מהאדם לפעול לפנים משורת הדין, מתוך חיקוי תכונותיו של הבורא: כשם שה׳ רחום וחנון, כך נדרש גם האדם להיות [אלשיך, מצודת דוד].
התנהגות חסידית זו אינה רק תוספת של שלמות רוחנית, אלא היא משמשת כמעטפת הגנה השומרת על האדם לבל ייכשל אפילו בדרישות הבסיסיות של הדין והמשפט [אלשיך]. בסופו של תהליך, דרך אלוהית זו מתגלה כנתיב ייחודי וגבוה, המהווה סוד שה׳ חולק עם יראיו [מלבי"ם].