קרה לכם פעם שביקשתם מה׳ משהו שממש הייתם צריכים, ופתאום עצרתם ונזכרתם להתפלל גם על החברים או על המשפחה שלכם? זה בדיוק מה שדוד המלך עושה בסוף התפילה שלו. אחרי שהתפלל על עצמו, הוא מסתכל קדימה, אפילו אל העתיד הרחוק, ומתפלל על כל העם.
דוד המלך היה במדרגה רוחנית גבוהה מאוד. כשקרו לו דברים קשים, הוא הבין שהם עוזרים לו לצמוח ולהיות קרוב יותר לה׳, ולכן הוא לא התלונן. אבל דוד ידע שלרוב האנשים קשה מאוד להתמודד עם סבל וכאב. מתוך דאגה ואהבה, הוא זועק ומבקש שה׳ יציל את יִשְׂרָאֵל וישמור עליהם מִכֹּל צָרוֹתָיו.
דוד בוחר לפנות אל ה׳ דווקא בשם אֱלֹהִים. השם הזה מזכיר לנו שה׳ הוא שופט שבודק את המעשים שלנו בקפדנות, מה שנקרא "מידת הדין". דוד מבקש שגם כשה׳ שופט את העם בצורה קפדנית, הוא יסתכל על הכוח והזכויות של כולם כקבוצה אחת גדולה, ויבחר לעזור להם ולגאול אותם.