תהלים, פרק מ״ח, פסוק ג׳

חשבתם פעם איך זה להגיע למקום כל כך מיוחד, שרק מלהסתכל עליו הלב שלכם מתמלא מיד באושר? ככה בדיוק הרגישו האנשים כשהגיעו לירושלים. העיר הזאת מתוארת בתור יְפֵה נוֹף. המילה נוף פירושה מחוז או אזור, וירושלים נחשבה לאזור היפה והמרהיב ביותר מכל המקומות. היופי שלה לא היה רק במבנים המרשימים, אלא גם באווירה המיוחדת שהייתה בה. לכן היא נקראת גם מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, כי כל מי שהיה רואה אותה היה מתמלא בשמחה גדולה. אפילו אנשים שהגיעו לעיר כשהם עצובים בגלל טעויות שעשו, היו מתפללים במקדש לה', זוכים לכפרה וסליחה על מעשיהם ויוצאים משם שמחים ורגועים. כשמסתכלים על הַר צִיּוֹן שבעיר, מגלים שהוא נמצא באזור של יַרְכְּתֵי צָפוֹן. המילה ירכתיים מתארת קצה או צד, והכוונה היא שההר נוטה לצד הצפוני של ירושלים, המקום שבו עמדו פעם ארמונות גדולים ומבנים חשובים. בגלל כל הדברים הנפלאים האלה, ירושלים נקראת קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, כלומר עיר של מלך גדול וחשוב. מדובר על דוד המלך שבנה וחיזק את העיר, וגם על מלך המשיח שעתיד למלוך בה ולהביא ברכה לכולם.